ירושלמי- יצר רע לבהמה?

בבבלי מובא: 

"דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב 'וייצר ה' א-להים את האדם' בשני יודי"ן? - שני יצרים ברא הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע."

אבל דרשה זו נדחית מכח קושיא:

"מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה - דלא כתיב בה 'וייצר' - לית לה יצרא? והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא!?"

בבבלי אומרים שגם לבהמה יש יצר הרע, וראיה לכך, שהיא מזיקה. 

אגב, שלושת הדוגמאות שמביאים ליצר הרע אצל בהמה מכוונות כנגד שלושת האברים שאיתם הבהמה מזיקה, כדברי הגמרא בבבא קמא: קרן, שכוונתה להזיק, ושן שנושכת, ורגל שבועטת. 

דרשה זו מובאת גם בתורתם של חכמי הירושלמי, במדרש בראשית רבה (יד,ד):

"'וייצר' - שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע, (כך כתוב דווקא ביצירת האדם, ולא ביצירת הבהמה,) שאלו היה לבהמה שני יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה. והרי אדם יש לו שני יצרים (והוא לא מת מפחד כשבאה לו צרה?), אמר רבי חנינא בר אידא: 'ויוצר רוח אדם בקרבו', מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה."

לסיכום, נחלקו חכמי א"י וחכמי בבל, לחכמי בבל יש לבהמה יצר הרע, ולחכמי א"י אין לה.

מה שורש המחלוקת?

נראה שהאמירה הבבלית כאן היא שטבע העולם הזה הוא שורש היצר הרע. בלי ההארה הבאה משורש העולם הבא, המתנגדת אל הטבע, העולם שוקע ביצרו הרע.

והאמירה של חכמי א"י היא שאין יצר רע לבהמה. הביטוי הבבלי שנאמר בענייני אבות נזיקין "קרן כוונתה להזיק" לא מובא בירושלמי. הטבע לא רע מיסודו ואין לבהמה כוונה להזיק. 

שורש ההבדל הוא היחס לטבעיות החיים. בחו"ל היא באמת מעורבת בהרבה רע, ויש להתנתק ממנה כמה שיותר, ובא"י יש את היכולת, ואת התפקיד, לגלות את האור שבעולם הטבע, ולחברו עם הקדושה. 

הדברים מתחברים עם ענייני דיומא, בשבת מברכים חודש אייר, שבו זכינו ליום הבהיר ה' באייר, להופעה גדולה של גאולה ישראל, גאוחה שמאופיינת בחיבור שלה ים דרך הטבע. הרב קוק זצ"ל מרחיב על החשיבות הגדולה של החיבור של הגאולה עם הטבע (אגרת תשנג): "חלילה לנו להשאיר את הטבע במעמדו השפל, מבלי לקשרו בקשר הקודש אשר לאור עולם שבאוצר חיים, שבו דוד מלך ישראל חי וקיים. לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא כי אם גבורות גבורות..."